דכור נ' בנק ירושלים בע"מ

החלטה

בפני ערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ שחר קטוביץ אשר דחה את הבקשה בטענת פרעתי שהגישה המערערת. הבקשה נדחתה על הסף מבלי שקוים דיון בה וזאת משום שמדובר בשאלה חשבונאית גרידא שאיננה מחייבת שמיעת עדים או חקירתם. כב' הרשם קבע כי המערער מנוע מלהעלות טענות לענין גובה החוב שתאריכן קודם ליום 22.9.10 וזאת משום שהמערער עצמו היה צד להסכם שנערך ביום 5.10.10 ובו הודו המערער ורעייתו בגובה החוב המסתכם לסך של 251,726 ₪ + שכ"ט למועד הנ"ל. הסכם זה קיבל תוקף של פסק דין ומשכך מנוע המערער מלהעלות טענות הסותרות הסכם זה. כיון שבבקשתו בטענת פרעתי מודה המערער בקיום חוב, אף אם חוב מופחת מזה שטוען המשיב, וכיון שהמערער מעלה טענות לגבי גובה החוב שכולן קודמות ליום 22.9.10, אין צורך לקיום דיון בטענתו והיא נדחתה.

על החלטה זו הגיש המערער את הערעור.

בערעור תוקף המערער את החלטת כב' הרשם משני נימוקים עיקריים:

האחד, תגובת המשיב לבקשה בטענת פרעתי ניתנה באיחור של 37 ימים ורק לאחר שהמערער הגיש כבר בקשה לקבל את בקשתו בהעדר תגובה. אין מקום, לטענת המערער, לאפשר זאת. מועדים שנקבעו בחוק או אף בהחלטת ביהמ"ש או הרשם הינם מועדים שיש לעמוד בהם. משלא עמד המשיב במועדים היה על כב' הרשם לקבל את הבקשה.

המערער מוסיף וטוען כי היה על כב' הרשם לקבל את הבקשה גם מהסיבה שהיא לא נתמכה בתצהיר וזאת בניגוד להחלטת כב' הרשם שהורתה למשיב להגיב לבקשה בטענת פרעתי תוך 30 יום בצירוף תצהיר.

השני, זו פעם ראשונה שהמערער או אשתו תוקפים את גובה החוב לבנק באמצעות חו"ד חשבונאית המראה כי יתרת חובם קטנה בהרבה מיתרת החוב לה טוען המשיב, לפיכך היה על כב' הרשם לשמוע את טענותיהם. לטענת המערער, המשיב המשיך לפעול בתיק ההוצל"פ ולא מכח ההסכם מיום 5.10.10 שבו החוב קטן מהחוב המופיע במחשב ההוצל"פ לכן אין בהסכם זה כדי למנוע ממנו הגשת הבקשה בטענת פרעתי.

המערער טען עוד כי אמנם הוא חתם על ההסכם מיום 5.10.10 אך הסכם זה נחתם על ידיו כאשר חרב הפינוי מונחת על צווארו ובלית ברירה וגם מטעם זה יש לאפשר לו להשמיע טענות הסותרות את ההסכם.

יש לציין שאין מחלוקת שהחוב כפי שמופיע במחשב ההוצל"פ אינו משקף את חובו האמיתי של המערער ורעייתו. החוב לפי המחשב של ההוצל"פ הוא כ- 600,000 ₪ בעוד החוב האמיתי, אף לפי טענת המשיב, הוא כ- 270,000 ₪.

המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור גם מטעמים פרוצדוראליים וגם לגופו של ענין.

הטעם הפרוצדוראלי הוא שהערעור הוגש ללא תצהיר אף שיש בו טענות עובדתיות חדשות, שלא נשמעו מעולם, ובין היתר הטענה לפיה, ההסכם מיום 5.10.10 שקיבל תוקף של פסק דין, נחתם על ידי המערער בכפיה או תחת לחץ, על אף שהוא לא הסכים לתוכנו .

לגופו של ענין, מדובר בתיק שנפתח למימוש משכון בגין אי תשלום החזרי הלוואה שקיבלו המערער ואשתו מהמשיבה. נקבעו כבר 17 פעמים מועדי פינוי שנדחו שוב ושוב לפי בקשות שהגיש המערער או אשתו. המערער חתום על הסכם שבו הודה בקיום החוב. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין ואין מקום לאפשר למערער להעלות שוב טענות בענין גובה החוב, ככל שטענות אלה מקורן בתאריכים שקדמו להסכם. כיון שכל הטענות בענין גובה החוב קודמות למועד ההסכם צדק כב' הרשם בקובעו כי קיים השתק.

הצדדים טענו בפני כאשר כל צד חוזר על טענותיו.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי יש לדחות את הערעור.

ראשית, צודק ב"כ המשיב בטענתו שהערעור היה אמור להיות מלווה בתצהיר וזאת לאור הטענה העובדתית המפורטת בו לפיה ההסכם נחתם על ידי המערער בכפיה.

שנית ועיקר, מקובלת עלי קביעתו של כב' הרשם לפיה המערער מנוע מלהעלות טענות שעניינן גובה החוב בתיק, ככל שטענות אלה קודמות ליום 22.9.10. המערער חתם על הסכם שקיבל תוקף של פסק דין ביום 5.10.10. בהסכם זה הודה המערער בפירוש בקיומו של החוב ובגובה החוב נכון ליום 22.9.10. כאמור, הסכם זה קיבל תוקף של פסק דין ומשעה שהוא קיבל תוקף כזה, המבקש אינו יכול לטעון טענות הנוגדות אותו. קיים מעשה בית-דין שנובע מהסכמתו של המערער שקיבלה תוקף של פסק דין.

המערער רשאי, אם רצונו בכך, להגיש תביעה נפרדת לבית המשפט המוסמך, לביטול ההסכם ובעקבותיו פסה"ד שנתן לו תוקף, בטענה שההסכם נחתם על ידו בכפיה או בטענה שהוא לא ידע בזמן חתימת ההסכם שגובה החוב לא נכון, מהסיבות המפורטות בחוה"ד המומחה שצורף לבקשה בטענת פרעתי. ואולם כל עוד לא בוטל פסה"ד אין לאפשר למערער לטעון טענות הנוגדות את ההסכם במסגרת הבקשה בטענת פרעתי. יש לזכור שמדובר בתיק שמתנהל למעלה מעשור ואשר "ביקר" כבר בכל הערכאות האפשריות החל מההוצל"פ ועד בית המשפט העליון. מדובר בבקשה למימוש משכון שאמורה להתבצע במהירות וביעילות בהוצל"פ אך המערער הצליח למשוך את ההליך זמן כה רב.

באשר לטענת המערער לפיה יש לקבל את הערעור מחמת כך שהמשיב לא פעל ולא הגיב לבקשה בטענת פרעתי במסגרת המועדים שקבע כב' הרשם ולא הגיש תצהיר לבקשה, אציין, כי גם אם היה מקום לטענות אלה לפני מתן החלטת כב' הרשם הרי עתה משנתנה ההחלטה ומשזו ניתנה לאחר שהמשיב נתן הסברים הן לאיחור בהגשת התגובה והן לאי צירוף התצהיר, אין מקום לקבל את הערעור רק מסיבות אלה.

התוצאה היא איפוא שאני דוחה את הערעור ואולם לאור התנהלות המשיב בהליכי ההוצל"פ כולל האיחור בהגשת התגובה, אי הגשת תצהיר, פעולות בתיק כאשר ברור שגובה החוב בו אינו נכון ואינו מתאים להסכמת הצדדים, אינני עושה צו להוצאות בהליך זה. יש להחזיר למערער את סכום ההפקדה.

המשיב ידאג לעדכון החוב בתיק ההוצל"פ כך שזה יתאים לגובה החוב כפי שהוסכם על הצדדים בהסכם מיום 5.10.10 שקיבל תוקף של פסק דין.